בני משפחה מוגדרים בסעיף 2 לחוק בית משפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, על בסיס הקשר המשפחתי שבין מגיש העתירה למשיב בה, ובלבד שמדובר ב"בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאישתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג", ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו, הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם, נכדו; הורי הוריו; אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו, הורה לרבות רבות הורה מאמץ או אפוטרופוס". בית המשפט לענייני משפחה הוא הערכאה המשפטית הדנה בכל סכסוך הנובע מהקשר המשפחתי של הצדדים והוא המוסמך לדון גם בעיזבונו של אדם, אפוטרופסות ואימוץ. יובהר, מדובר בבית משפט מיוחד בו השופטים מומחים לדיני משפחה ואותו שופט (כל עוד לא יצא לגמלאות) מלווה את אותם בעלי הדין בכל ההליכים המשפטיים אשר נמסרו לטיפולו של אותו בית המשפט לענייני משפחה.
בתי המשפט לענייני משפחה הם בסמכות המקבילה לבתי משפט שלום. לכן ערכאת הערעור (בין אם קיים בדין ערעור בזכות ובין ברשות- בר"ע) בגין החלטות ו/או פסקי דין שניתנו בבית המשפט לענייני משפחה נתונים לבתי המשפט המחוזיים. יתרה מכך, ערכאת הערעור בגין החלטות ו/או פסקי דין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים הוא בית המשפט העליון אשר בירושלים. לעומת זאת, ראוי להבהיר, כי בתי הדין הרבניים מתנהלים, גם מבחינת סמכות שיפוט, בצורה שונה מבתי המשפט לענייני משפחה, ועל כל פסק דין ו/או החלטה (תלוי בנסיבות) אשר ניתנת בבית דין רבני אזורי, תהא ערכאת הערעור בגין החלטות ו/או פסקי דין בבית הדין הרבני הגדול בירושלים.
צוואה היא מסמך, בו אדם קובע במהלך חייו, מי הם יורשיי רכושו ונכסיו ביום בו יגיע יומו לעזוב את העולם הזה. צוואה הינה אחד המסמכים החשובים והחיוניים ביותר שצריכים להיות באמתחתו של כל אדם, שכן במקרה בו ילך לעולמו אדם שלא ערך בחייו צוואה, דאז רכושו ונכסיו יחולקו בהתאם להוראות הדין ולא על פי רצונו, מצפונו ושיקוליו. לא למיותר לציין, שבמצב זה של הדברים, עלול הדבר לגרור ל"מלחמות רבות מיותרות" בערכאה המשפטית, כגון בין יורשים שונים ו/או בין ידועים בציבור לבין קרבת דם ו/או בעיות שונות אל מול המוסדות השונים שבהם יתקלו יורשיו של אותו אדם בהגיעם לממש את זכותם על הנכסים ו/או הרכוש. על מנת שצוואה תגשים את רצונו המלא של המוריש, חייבת היא להיות מאוד יסודית באופן עריכתה ותוכנה. הצוואה חייבת להיות ערוכה באופן מקצועי, צופה פני עתיד, מפורטת לפרטי פרטים, חד משמעית ובעלת מענה להיבטים ואספקטים שונים. ישנם מספר סוגי צוואה, כשהנפוצה מבינם היא צוואה בפני עדים, וזולתה ניתן לערוך צוואה בפני נוטריון ("צוואה נוטריונית") שהינה בבחינת צוואה בפני רשות, צוואה בכתב יד וצוואה בעל פה ("צוואה שכיב מרע").
על מנת לבצע פעולות ברכוש ובנכסים שהותיר מנוח אחריו, על אחד היורשים להגיש בקשה לצו הקרוי צו קיום צוואה (במידה והמנוח ערך צוואה במהלך חייו) או צו הקרוי צו ירושה (במידה והמנוח לא ערך צוואה במהלך חייו). הבקשה למתן צו יכול ותהא מוגשת לרשם לענייני ירושה, במחוז בו היה מקום מושבו האחרון של המנוח או לבית הדין הרבני האזורי הרלוונטי. לאחר קבלת הצו המבוקש יהא ביכולת היורשים לפנות לגופים ו/או לגורמים הרלוונטיים לצורכי מימוש ו/או רישום הבעלות על רכוש ונכסים מהעיזבון. כמו כן, חשוב לדעת, כי ניתן גם לבצע הליך תיקון ו/או ביטול של צו קיום צוואה או צו ירושה.
לכל בעל עניין הזכות להתנגד למתן צו (ירושה או קיום צוואה) ככל שהינו מחזיק בעילה מוצדקת לכך. יובהר כי העילות להתנגדות לקיום צו קיום צוואה קבועות ומוסדרות בחוק הירושה, תשכ"ה-1965, והן כוללות בתוכן גם עילות על צוואה אשר לא נערכה בהתאם להוראות הדין, דהיינו, צוואה פסולה, צוואה מזויפת, צוואה אשר נערכה תחת איום, אונס או לחץ בלתי הוגן וכדומה. עילות התנגדות לצו ירושה יכול ויהיו גם בגין טענות של טעות בזהות היורשים, כגון שאחד מהאנשים אשר נמנה בין היורשים, אינו צאצא עפ"י חוק או שאינו בן זוג ולהפך, כפי שקורה חדשות לבקרים בטענות המועלות על ידי ידועים בציבור לזכויות בעיזבון. חשוב לדעת, שבמועד הגשת ההתנגדות יועבר התיק לבית המשפט לענייני משפחה להתנהלות משפטית בין הצדדים בדלתיים סגורות.
צד הזכאי למזונות ו/או כתובה, רשאי לעתור לערכאה המשפטית בתביעה למזונות ו/או כתובה מהעיזבון. זכות המזונות הינה בהתאם לתנאים המופיעים בחוק הירושה, תשכ"ה-1965, וכן בחוק האמור גם נקבע שיעור המזונות לו יהא זכאי הצד התובע, וזאת כמובן מבלי לפגוע בסמכות בית המשפט לקחת בחשבון שיקולים נוספים בקביעת המזונות. בנוסף חשוב לדעת, כי אלמנה רשאית להגיש תביעה לכתובה כמעין חוב המוטל על העיזבון בהתאם לתנאים מסוימים.
יורשים, שהוגדרו ככאלו, לאחר מתן צו ירושה או צו קיום צוואה, רשאים לבצע בינם הליך של הסכם לחלוקת עיזבון וזאת כל עוד טרם חולק העיזבון בין ברישום בין בפועל. הסכם בין יורשים לחלוקת עיזבון משמש כלי משפטי יעיל. עם זאת, חשוב לדעת, כי המדובר בהסכם מורכב ובעל השלכות תהומיות ולכך צריך להיערך במקצועיות, דקדקנות, צופה פני עתיד ותוך הבנת המצב המשפטי כולו, כל זאת כדי שתימנע, ככל וניתן, כל מחלוקת עתידית ובעיקר משפטית בין היורשים.
תביעה למינוי מנהל עיזבון, בין אם זמני ובין אם קבוע, הינה רלוונטית במצב בו קיימות סיבות שאינן מאפשרות ליורשים לעשות כן בעצמם, כגון במצבים של עיזבון מורכב, עיזבון בעל חובות, סכסוך בין יורשים וכיוצ"ב. תוצאה של תביעה זו הינה, כי ימונה מנהל עיזבון כדי שישמור על העיזבון, ינהלו וידאג להגשמת רצונו של המוריש. מנהל העיזבון הוא למעשה בעל התפקיד שממונה על ידי הרשם לענייני ירושה או הערכאה המשפטית, בהתאם לנסיבות, והוא המוסמך לבצע פעולות בשם העיזבון, לרבות פעולות משפטיות ו/או כל פעולה חוקית אחרת הנדרשת עפ"י רצון המוריש.
ייפוי כוח מתמשך הינו מסמך משפטי הנכלל במסגרת המסמכים המשפטיים שטוב וחשוב שיערוך כל אדם במהלך חייו, וזאת בעודו צלול ובעל שיקול דעת, כמו צוואה לדוגמה. אולם, בשונה מצוואה, יפוי הכוח המתמשך נכנס לתוקף בשלב שהאדם בעודו חי, אולם אינו כשיר דיו לקבל החלטות בעצמו בכל הקשור לענייניו הרפואיים ו/או האישיים ו/או הרכושיים. כל אדם מעל גיל 18 יכול למנות לעצמו מיופה כוח שהוא סומך ובוטח בו שיוכל לקבל עבורו החלטות בעתיד, בעת לא יוכל הוא עוד לעשות זאת בעצמו. במסגרת יפוי הכוח המתמשך, יכול האדם ליתן הנחיות למיופה הכוח, כך שלעת יגיע המועד בו לא יהיה הוא כשיר להחליט בעצמו על גורלו, עדיין ההחלטות שיילקחו לגביו יהיו בהתאם ובמסגרת לרצונותיו וזאת מכוח ההנחיות מפורשות שנכתבו בייפוי הכוח המתמשך בעודו היה כשיר. אדם שעורך יפוי כוח מתמשך, בעצם מייתר הליך של בקשה למינוי אפוטרופוס, שהינו למעשה תביעה המוגשת לערכאות המשפטיות, וכן את כל מה שנלווה אליה, בעת יהיה צורך במינוי אפוטרופוס, עקב אי כשירות. את ייפוי הכוח המתמשך רשאי לערוך רק עורך דין שעבר הכשרה מיוחדת ובעל תעודה המקנה לו את האפשרות לערוך יפוי כוח מתמשך וזאת אף לצד הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס ומסמך הבעת רצון על פי חוק הכשרות והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962.
הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס הינו מסמך משפטי הנערך ע"י עו"ד מוסמך לכך, לפיו אדם בגיר (מעל גיל 18) מעלה על הכתב מבעוד מעוד את הנחיותיו המקדימות הכוללות לרבות זהות האפוטרופוס שימונה עבורו, החלטות ופעולות עתידיות למקרה שבעתיד יקבע בבית המשפט שימונה עבורו אפוטרופוס וכיוצ"ב. חשוב לדעת, כי מסמך משפטי זה טעון הפקדה אצל האפוטרופוס הכללי.
מסמך הבעת רצון, עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, הינו למעשה מסמך משפטי הנערך ע"י עו"ד מוסמך המאפשר לאפוטרופוס, בין היתר, ליתן את הנחיותיו במידה ולא יוכל לשמש כאפוטרופוס מחמת מחלה, מוות וכד'. במקרה כזה על האפוטרופוס לציין את שמו של האפוטרופוס המחליף הבגיר וליתן הנחיות לגבי פעולות שהיה נוקט במצב דברים שהיה ממשיך להיות אפוטרופוס, והכל בכפוף לכך שהאפוטרופוס הסכים לשמש בתפקיד, קרא וחתם על המסמך המשפטי.
אדם שלא ערך בחייו יפוי כוח מתמשך והגיע למצב בו אינו יכול לנהל לבדו את ענייניו הרכושיים ו/או הרפואיים ו/או האישיים, הינו זקוק למינוי לאפוטרופוס באמצעות תביעה אשר תוגש לבית המשפט לענייני משפחה. חשוב לומר, כי ההחלטה בדבר זהות האפוטרופוס תקבע על ידי בית המשפט ולעיתים יכול ואף ימונה צד שלישי אחר כאפוטרופוס אם מצא בית המשפט שזה הדבר הנכון לעשות במסגרת הנסיבות. מנגד, כל בעל עניין יכול להתנגד לבקשה למינוי אפוטרופוס, אם הוא חושב שהמבקש להתמנות כאפוטרופוס אינו מתאים לביצוע המשימה או לחילופין אם הוא חושב שאין צורך במינוי שכזה. חשוב לציין, כי אדם שמונה כאפוטרופוס דרך בית המשפט מחויב בדרך כלל בהגשת דו''חות ודיווח לאפוטרופוס הכללי לעניין מצבו של האדם שאיבד את כשירותו וזאת מעת לעת.
הסכם לחיים משותפים הינו הסכם בין בני זוג ידועים בציבור, קרי בין בני זוג המנהלים או שבכוונתם לנהל משק בית משותף ו/או אורח חיים משותף, כמו בני זוג נשואים לכל דבר ועניין, וכל זאת מבלי שבפועל נישאו זה לזה. הסכם לחיים משותפים הוא הסכם מורכב ובעל השלכות תהומיות ולכך צריך להיערך במקצועיות, דקדקנות, צופה פני עתיד ותוך הבנת המצב המשפטי כולו, כל זאת כדי שתימנע, ככל וניתן כל מחלוקת עתידית ובעיקר משפטית בין בני הזוג. הסכם כזה צריך להיות מאושר ע"י נוטריון ("הסכם ממון נוטריוני") ויכול (ועדיף) שיאושר גם ע"י הערכאה המשפטית.
הסכם ממון הינו הסכם בין בני זוג לקראת נישואיהם או בתוך נישואיהם או במסגרת הליך גירושין שכולל גם תביעה לחלוקת הרכוש. בהתאם לחוק, במצב בו לא נערך הסכם יחסי ממון בין הצדדים, דאז יחול על ענייני הרכוש שלהם הסדר הקרוי איזון המשאבים, לפיו כל צד מבני הזוג יהיה זכאי למחצית שווי הרכוש אשר נצבר על ידם במהלך נישואיהם, למעט חריגים מסוימים. הסכם הממון למעשה מגדיר בתוכו את הזכויות והחובות של כל אחד מהם, בהתאם לרצונם ולא על פי החלוקה אשר נקבעה בחוק. כך לדוגמה, יכול אחד מבני הזוג לקבוע, כי נכסים מסוימים לא יחולקו שווה בשווה בעת ייפרדו דרכיהם. הסכם ממון הוא הסכם מורכב ובעל השלכות תהומיות ולכך צריך להיערך במקצועיות, דקדקנות, צופה פני עתיד ותוך הבנת המצב המשפטי כולו, כל זאת כדי שתמנע ככל וניתן כל מחלוקת עתידית ובעיקר מחלוקת משפטית בעניינים הרכושיים בין בני הזוג אם ייפרדו דרכיהם. הסכם כזה צריך להיות מאושר ע"י הערכאה המשפטית.
כשבין בני זוג נוצר קרע שאינו ניתן לאיחוי ולאחר שגמלה בליבם ההחלטה להפרד, דאז עומדת בפניהם אפשרות לנהל את הליך הפירוד בין כותלי הערכאה המשפטית, באמצעות הגשת תביעת גירושין/התרת נישואין והתביעות הנלוות אליה או שיכולים הם להימנע מתביעה ולהגיע להסכמות באמצעות הגעה להבנות וחתימת הסכם כולל. הסכם גירושין/התרת נישואין כולל בחובו, בדרך כלל, ובין היתר את הסדרים רכושיים, איזון משאבים, אחריות הורית, זמני שהות, דמי מזונות ולמעשה מתווה את צורת ההתנהלות המוסכמת של הצדדים לאחר הפירוד. הסכם כזה הוא הסכם מורכב ובעל השלכות תהומיות ולכך צריך להיערך במקצועיות, דקדקנות, צופה פני עתיד ותוך הבנת המצב המשפטי כולו. הסכם כזה יכול שיערך באמצעות מו"מ משפטי או באמצעות הגעה להסכמות בדרך של גישור ו/או פישור. חשוב לדעת, כי הסכם גירושין/התרת נישואין צריך להיות מאושר ע"י הערכאה המשפטית.
תביעת גירושין מוגשת לבית הדין הדתי, כאשר בין בני זוג נשואים נוצר קרע שאינו בר איחוי וכתוצאה מכך גומל בליבם לסיים את הקשר ביניהם ולמעשה להתגרש זה מזו. בישראל, בני זוג יהודים נשואיים יכולים להתגרש רק בבית הדין הרבני לאחר בירור שמות, עדים וסידורי גיטין. אולם, מחלוקת ענייני הרכוש ביניהם יכול ותידון גם בבית המשפט לענייני משפחה, וזאת בהתאם לבחירתו של אחד מהם, על פי שיקוליו, ואשר הקדים להיות הראשון ולהגיש תביעתו בנושא זה לאחר שהתקיים הליך של יישוב סכסוך. תביעת גירושין מוגשת בדרך כלל כאשר אין בין בני הזוג היכולת להגיע להסכמות במסגרת הסכם גירושין ו/או הליך גישור ו/או בכלל וכן בדרך כלל לאור הנסיבות שהובילו אותם לגירושין מלכתחילה. תביעה זו, מעבר לגירושין עצמם, כוללת בחובה, בדרך כלל ובין היתר, תביעות נוספות כרוכות בנושאים שונים כגון אחריות הורית , זמני שהות, מזונות קטינים, מזונות אישה, חלוקת רכוש ואיזון משאבים, תביעת כתובה/פיצויי גירושין, וסעדים זמניים. תביעה להתרת נישואין מוגשת במקרים המתאימים לבית המשפט לענייני משפחה ולה יש לצרף מסמכים כגון תעודות זהות של בני הזוג, תעודת נישואין מתורגמת, תצהירי בני הזוג ותצהירי עדות בגין השתייכות דתית, תמציות מרשם האוכלוסין והצהרות אודות פרטים אישיים לפי טופס 43א לתקנה 343ד(1).
מימוש שטר הכתובה ע"י אישה יכול ויעשה על ידי בית הדין הרבני המשמש בישראל כסמכות היחידה והבלעדית בכל הקשור לענייני נישואין וגירושין בין יהודים. למעשה, שטר הכתובה מהווה התחייבות כספית של הבעל כלפי אישתו במקרה של הליך גירושין או מוות ומשכך במקרים מסוימים תהא האישה זכאית לכתובתה, קרי לסכום הנקוב על גבי שטר הכתובה. יחד עם זאת, חשוב לדעת, כי מנגד קיימת לבעל הזכות להתגונן ו/או להתנגד למימוש שטר הכתובה וזאת תלוי נסיבות מצדיקות.
ראשית טוב לדעת, כי המונח התקין לשימוש הינו זמני שהות וכי בעבר נעשה שימוש במונח הלא תקין הסדרי ראייה. חלוקת זמני השהות מהווה בפועל את אחד מההליכים המרכזיים בכל הליך גירושין ו/או פרידה בו מעורבים ילדים קטינים. חלוקת זמני השהות כוללת גם את הלינה עצמה ואת הדאגה לכל צרכי הילד עד הקימה והכל בהתאם לצרכי וטובת הקטינים ובהתאם לנסיבות הקונקרטיות. חשוב לדעת, כי לרוב לצורכי הכרעה משפטית בתביעות אלו, יידרש תסקיר של עובד סוציאלי המשמש למעשה כפקיד סעד לסדרי דין ולמסקנותיו לרוב משמעות מכרעת.
תביעה למזונות ילדים מהווה בפועל את אחד מההליכים המרכזיים בכל הליך גירושין ו/או פרידה בו מעורבים ילדים. הדין הישראלי מחייב את שני ההורים לדאוג לצורכי ילדיהם ולכן בעת גירושין או פרידה, המזונות ישולמו על ידי הורה אחד למשנהו, בהתאם לזמני השהות, הכנסות וכדומה. בעניין זה חשוב לציין כי ביום 19.7.2017, נקבעה הלכה פסוקה מחייבת ע"י בית המשפט העליון (בע"מ 919/15) לפיה במצב בו שני הורים מקיימים אחריות הורית משותפת ושוויונית, שניהם יחויבו באופן שווה במזונות ילדיהם (בגילאי 6-15 שנים) ולכן החלוקה תיקבע בהתאם ליכולות הכלכליות של 2 ההורים יחדיו, וכי בהשוואה לעבר ייתכן ויופחת חיובו של האב או שכל צד יישא במזונות ילדי באופן שווה .חשוב לדעת, כי המזונות הם זכותו הבלעדית של הילד ולא של ההורה שלו, ולכן אמורים למלא את צרכי הילד וטובתו האישית בלבד. לאחר שיקבע סכום המזונות, שינוי הסכום יכול ויהיה רק בהימצא שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי אשר יצדיק זאת.
בעת שזוג נקשר בברית הנישואין, מתחייב הבעל לזון ולפרנס את אשתו, ומשכך היא זכאית למזונותיה כל עוד קשר הנישואין עומד בתוקפו וזאת עד מועד הגירושין בין בני הזוג בפועל או עד מתן פסק דין לגירושין או בהתאם לקביעה בפסק הדין. חשוב להבהיר, כי לאחר שנקבע סכום המזונות, שינוי הסכום יכול ויהיה רק בהימצא שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי אשר יצדיק זאת. במצב דברים בו בעל מסרב ליתן לאשתו גט למרות הוראה מפורשת של בית הדין הרבני, תתכן אפשרות לאישה להיות זכאית למזונות מעוכבת, גם במצב דברים בו היא לא זכאית למזונות אישה.
תביעה לחלוקת רכוש ואיזון משאבים מהווה בפועל את אחד מההליכים המרכזיים בכל הליך פירוד בין בני זוג. הערכאות המוסמכות לדון בכך הינן בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי ובלבד שהנושא נכרך בפניו במסגרת תביעת גירושין אשר הוגשה לפתחו. הדין הישראלי קובע כי אם נערך הסכם ממון כדין, שאז החלוקה תהא בהתאם להסכם וזאת כאמור בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, החל על בני זוג שנישאו לאחר 1.1.1974. אולם בהעדר הסכם ממון כדין יחול על הצדדים הסדר הקרוי איזון המשאבים, לפיו יבוצע איזון של צד אחד את משנהו (בהתאם לחישוב אקטוארי בו נלקח בחשבון כלל הזכויות והנכסים), כך שבסופו של דבר יוותר כל צד עם מחצית שווי הרכוש אשר נצבר על ידם במהלך התקופה שהיו בני זוג. חשוב לדעת, כי ייתכן ויהיו לכך חריגים, כגון רכוש שניתן במתנה ו/או שהורש לאחד הצדדים וכדומה אשר לא יכנסו בשערי הנכסים הדרושים באיזון. כמו כן, עד לשלב בו יחולק הרכוש, יכול מי מהצדדים לעתור לבית המשפט לפי סעיף 11 לחוק הנ"ל, וזאת על מנת שישמרו זכויותיו במי מהנכסים, בין ברישום ובין בחשיפת מידע, כל זאת במטרה למנוע הברחת נכסים, מימושם שלא כדין וכיוצ"ב.
תביעת אבהות היא הליך משפטי אשר נפתח באמצעות הגשת כתב תביעה, לפיו הסעד המבוקש הוא כשמו- קביעת היות פלוני אביו של ילד ובהתאמה להורות על רישום מתאים בהתאם לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965. הליך ההוכחה ברוב המקרים נעשה ע"י בדיקת גנטית של רקמות המבוצע בהתאם לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000, או בהתבסס על ראיות אחרות במקרה בו קיים חשש להכרזה על ילד כ"ממזר" לפי ההלכה היהודית. חשוב לציין, כי תוצאת תביעה כזו הינה הרת גורל שכן בהינתן פסק דין שאב הינו אביו של קטין שאז ניתן להגיש תביעות רלוונטיות נוספות, כגון תביעות אחריות הורית ומזונות.
ראשית טוב לדעת, כי המונח התקין לשימוש הינו זמני שהות וכי בעבר נעשה שימוש במונח הלא תקין הסדרי ראייה. חלוקת זמני השהות מהווה בפועל את אחד מההליכים המרכזיים בכל הליך גירושין ו/או פרידה בו מעורבים ילדים קטינים. חלוקת זמני השהות כוללת גם את הלינה עצמה ואת הדאגה לכל צרכי הילד עד הקימה והכל בהתאם לצרכי וטובת הקטינים ובהתאם לנסיבות הקונקרטיות. חשוב לדעת, כי לרוב לצורכי הכרעה משפטית בתביעות אלו, יידרש תסקיר של עובד סוציאלי המשמש למעשה כפקיד סעד לסדרי דין ולמסקנותיו לרוב משמעות מכרעת.
*כל האמור באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ שכזה ומשכך כל המידע האמור משמש כמידע כללי בלבד ואף עתיד להשתנות מעת לעת. אין בדברים האמורים בכדי להחליף מידע הניתן על ידי עו"ד והוא מוגש כסיוע. על הקורא מידע זה ו/או המעוניין להשתמש בו, קיימת החובה לפנות ולהתייעץ עם זוהר-חאמו-זוהר עורכי דין ונוטריון בטרם נקיטת כל פעולה משפטית כזו או אחרת. כל המסתמך על האמור לעיל בכל דרך שהיא, עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד.